בנם של יהודית ודוד. נולד ביום כ"ד בשבט תשנ"ג (15.2.1993) בבית החולים "הלל יפה" בעיר חדרה.

בהיותו בן שש עבר עם אימו לקיבוץ חצור אשדוד. הוא התחנך במסגרות החינוך של הקיבוץ, התקבל באהבה על ידי חבריו לשכבה. למד בבית הספר היסודי בקיבוץ נען, והמשיך את לימודיו בחטיבת הביניים "צפית" בקיבוץ כפר מנחם. בכיתה ט' עבר ללמוד בהרצליה ב"תיכון הנדסאים ליד אוניברסיטת תל אביב". שובץ בכיתת מחוננים והישגיו בלימודים היו מעולים.

אהב ספורט ובעיקר ריצה למרחקים קצרים. היה אוהד מושבע של קבוצת "מכבי חיפה" בכדורגל.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל בשנת 2012 ועבר טירונות בחטיבת "כפיר". הצטיין בגיבוש ליחידת "עוקץ", אך מפקדיו החליטו לשבצו כמדריך נהיגה מבצעית. בתום קורס הנהיגה התעקש לחזור ולהיות חייל קרבי. בקשתו התקבלה והוא חזר לקורס מפקדי כיתות בחטיבת "כפיר". עם סיום הקורס הצטרף לחפ"ק (חדר פיקוד) של הסמג"ד (סגן מפקד גדוד) ועסק בפעולות של מניעת טרור בשטחי יהודה ושומרון.

בחודש יוני 2014 השתתף אור במבצע "שובו אחים" שאליו יצא צה"ל בעקבות חטיפתם של שלושה נערים מגוש עציון. המבצע נועד לאתר את החטופים ולפגוע בתשתיות חמאס ביהודה ושומרון, תוך כדי מעצר של פלסטינים רבים. כעבור שמונה-עשר ימי חיפושים נמצאו גופות הנערים במערה בחברון, לאחר שנרצחו בידי חוטפיהם, אנשי ארגון הטרור חמאס. הסמג"ד וחייליו היו בין כוחות הצבא שאיתרו אותם. מראה הגופות נחרט בזיכרונו של אור ויצר בו טראומה. הוא לא דיבר על כך עם איש. בקשתו להפסיק לשרת בחפ"ק נענתה בחיוב, והוא עבר לשרת כנהג של מפקד הגדוד.

לאחר שחרורו בשנת 2015, בדרגת רב-סמל, טס לארצות הברית כדי לעבוד כמדריך ב"סאמר סקול" מטעם הקהילה היהודית הרפורמית בעיר בוסטון, מסצ'וסטס. כשהסתיימה העבודה באותו קיץ, נסע לטיול גדול בדרום אמריקה. כעבור שנה חזר לארץ שמח ומאושר, לאחר שצבר חוויות רבות, והיו באמתחתו תוכניות רבות לעתיד.

למד ראיית חשבון במכללה למנהל בראשון לציון והצליח מאוד בלימודיו. כדי להתרכז טוב יותר בלימודים, תרגל מדיטציה מדי פעם. בזמן המדיטציה החל להיזכר במראות הקשים מיוני 2014. הטראומה שעבר התעוררה לחיים והחלה לתפוס מקום מרכזי בחייו.

למרות הזיכרונות הקשים והחרדות שפקדו אותו, סיים את הלימודים בהצטיינות דיקן, והתקבל להתמחות בפירמת ראיית החשבון "ארנסט אנד יאנג".

בסיום ההתמחות עבר לגור בתל אביב ועבד בלילות כברמן, בין השאר בפאב "זוזו בר" ובמועדון הסלסה "הוואנה קלאב". הכיר חברים וידידים, והיה אהוב מאוד על רבים.

באחד הפאבים פגש את מרגו, אהבת חייו. הם גרו יחד בתל אביב ארבע וחצי שנים ותכננו עתיד משותף והקמת משפחה.

בחלוף השנים החמירו הסיוטים והכאבים שמהם סבל, כחלק מתסמונת פוסט-טראומטית. אור נאבק למען החלמתו, יצא למסע בעולם כדי למצוא מזור לתחלואיו, אך מכאוביו הכריעו אותו.

אור דוניו נפטר ביום ט"ו באב תשפ"ג (2.8.2023). בן שלושים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין חצור דרום. הותיר אחריו הורים, אחים וחברה.

על מצבתו חקקו אוהביו שורה משירו של אמיר דדון, "אור גדול": "בננו, אחינו ובן זוגי האהוב, 'היית אור גדול שהאיר הכול, ויותר כבר לא צריך לשאול'".

ספדה בת זוגו מרגו: "תודה שהיית החבר הכי טוב שלי ובן הזוג שלי במשך כל כך הרבה שנים. אני אוהבת אותך לנצח. נוח על משכבך בשלום, מלאך שלי. אני מקווה ששם למעלה מצאת את החיוך ואת השלווה שחיפשת. כל כך מגיע לך".

ספדה לו חן: "רק אחרי שהלכת מאיתנו, גיליתי שסבלת מפוסט טראומה. מרגו, האישה שכל כך אהבת ורצית להקים איתה בית ומשפחה, מספרת לנו על הפלשבקים ועל התקפי החרדה שחווית ועל הקושי והכאב הבלתי פוסקים שחיית איתם, יד ביד. אתה כל כך התביישת בזה... ולי נשאר רק לתהות מה היה קורה אילו היית בוחר לשתף אותנו, החברים הקרובים שלך".

ספדה לו טל: "הלב נקרע. הכרתי את אור ז"ל. בחור מדהים. כל כך עצוב לי. לא ידעתי לשנייה מה מתחולל אצלו בפנים. הוא תמיד חייך, תמיד מכין קוקטיילים או רוקד. כואב לי עליו נורא".

ספדה שלי: "אורצ'וק אהוב ויקר. לא נתפס העניין הזה שצעיר, חתיך, בריא ורענן אינו איתנו יותר. מאז הבשורה המרה הדמעות יורדות ללא הפסקה. מתנחמת שעכשיו אתה כבר לא סובל וכואב".

ספד חברו מתן: "מזמן לא דיברנו קצת. התגעגעתי אליך. תכף קיץ פה בעיר. יש לך ים שם? אתה דואג לאיזה קוקטייל טוב? שמור לנו איזה בירה למעלה. מקווה שאתה שמח שם. בזמן האחרון רואה אותך הרבה בין ההמון. מקווה שאתה בטוב. מתגעגע".